עבר ממושך – מבנה משפט שלילי

ראשית, בוחרים את פועל העזר לפי הנושא: עם I, he, she, it או שם עצם ביחיד משתמשים ב־was. לעומת זאת, עם you, we, they או שם עצם ברבים משתמשים ב־were. גם כשפונים לאדם אחד במילה you, בוחרים were.

לאחר מכן מוסיפים not, ומיד אחריו כותבים את הפועל בצורת ing. אפשר להוסיף מושא, זמן או המשך אחר לפי המשמעות. למשל, קריאת ספר כוללת מושא, אבל שינה אינה מחייבת מושא.

Subject + was/were + not + verb-ing + rest of the sentence

דוגמאות למשפט שלילי בעבר ממושך

לדוגמה, המשפטים הבאים שוללים צפייה, שינה והקשבה:

I was not (wasn’t) watching TV when he arrived.

לא צפיתי בטלוויזיה כשהוא הגיע.

She was not (wasn’t) sleeping at midnight.

היא לא ישנה בחצות.

They were not (weren’t) listening to music.

הם לא הקשיבו למוזיקה.

כלומר, השלילה מתייחסת לפעולה בנקודת הזמן שעליה מדברים. בדוגמה הראשונה יודעים שלא צפיתי באותו רגע, אבל לא יודעים אם צפיתי לפניו או אחריו.

צורות מקוצרות של שלילה

בנוסף לצורה המלאה, אפשר לחבר את פועל העזר ואת not לקיצור. המשמעות נשארת זהה:

was not → wasn’t

were not → weren’t

למשל, בשני המשפטים הבאים משתמשים בקיצור:

He wasn’t studying at that time.

We weren’t working yesterday at 6 PM.

עם זאת, לא מחליפים כאן את was או were ב־didn’t. המבנה הזה שייך לעבר הממושך, ולכן הפועל נשאר עם ing.

תרגול קצר עם תשובות

כעת הפכו את שני המשפטים החיוביים לשליליים. ראשית, מצאו את פועל העזר; אחר כך הוסיפו not בלי לשנות את הפועל העיקרי:

I was reading a book when you called.

They were playing football at 5 PM.

לאחר שניסיתם, השוו לתשובות:

I was not reading a book when you called.

They were not playing football at 5 PM.

לבסוף, בדקו שהשתמשתם ב־was עם I וב־were עם they. בשני המקרים נשארו reading ו־playing ללא שינוי.

להסבר נוסף על הפעולה ברגע מסוים בעבר, ראו את ההסבר של British Council על עבר ממושך ועבר פשוט.